שעה ויותר הוא ישב בפינת המסעדה הריקה, מנהל שיחות בלחש, מחובר לאוזניות, גבר בשנות הארבעים לחייו, לבוש למשעי, מפגין גוף של ספורטאי פעיל, "לוק" כללי שהיה זוכה לציון "חתיך בהחלט" מנציגי כל המגדרים, בולט בהחלט במרחב הכפרי אליו נקלעתי. לאחר שחיסלתי את צלחת מרק השעועית המשובח שאיים להפילני למנוחה הכרחית ונחוצה, הרגשתי שאני חייב לנצל ההזדמנות ולקשור שיחה בניסיון להבין דברים באמצעות עיניים וראש מקומיים.

"שתדע, הראש ממשלה שלכם הוא ממש one of a kind, הלוואי עלינו" – הוא פתח. לא הגבתי שכן מה לי פוליטיקה כאן ועכשיו ודעתי על המוזכר הרי ידועה, וקוסטס, כך הציג עצמו, המשיך, שינה כיוון שיחה וסיפר: "שבועיים בחודש אני נוסע בדרכים, ישן בערי השדה ומנסה למכור, אביזרי קונסטרוקציה. בשאר החודש אני באתונה, מטפל בלקוחות מנסה להניע את גלגלי העסק, חי בדירה שכורה עם ארוסתי אבל העסקים צולעים, הכלכלה לא זזה. הכול תקוע , קשה כך להקים משפחה". ניהלנו שיחה מרתקת על מצבה של יוון, על ההגירה השלילית, על חוסר התעסוקה, על הילודה המועטה, על היעדר מקורות ייצור, על הקושי הגדול להתפרנס ואפילו על העצלנות היוונית, שכך נדמה כי נתפסת בעיניים מערביות. קוסטס הוסיף וסיפר כי כבר ארבעים שנים ויותר יוון שרויה בתוך סיאוב ושחיתות שאינם מאפשרים צמיחה ותקווה, ובתשע השנים האחרונות, כל שנה רעה מקודמתה ולמעשה, זו מדינה חדלת פרעון. שמונה מאות אירו בחודש הוא משתכר, כאשר שכר דירה ממוצע באתונה לדירה ממוצעת הוא מחצית מסכום זה. " אז כיצד מסתדרים?" – הקשיתי וקוסטס השיב: "מסתדרים, סיגה סיגה" ( לאט לאט ), מבט נוגה, אפילו מקנא, בי ובנו, כמו ניבט מעיניו.

סוף האביב במרכז יוון, הרי הפינדוס ירוקים מתמיד, הפריחה בשיא תפארתה, הנחלים עודם שוצפים, התכסית ירוקה ובה צומחים בעירבובייה עצי אגוזי מלך, קרידיה, ערמונים ודובדבנים אדומים. מדהים ביופיו. הטבע חוגג כאילו נעלמו כל צרותיה של יוון, כאילו נוקו כל החובות למרקל…

בכפרים רבים החתולים והכלבים מנמנמים להם כאילו אין להם משימות להמשך היום והחיים, שרועים ומתעלמים מכל מה שמסביב. מרכזי הכפרים אלו שתמיד נמצאים סביב מעיין שלצידו עצי דולב ענקיים ורבי שנים, נטושים. מעטים האנשים בכפרים, מרביתם המכריע מבוגרים וקשישים, היתרה נמצאת באתונה, כך מסבירים המעטים הנותרים או שהיגרו לאמריקה גרמניה ואפילו אוסטרליה.

ואף על פי תחושת המועקה והעצב שנשקפים ואינם יכולים להסתתר, האנשים מסבירי פנים ונדיבים, הניקיון שולט כמו גם האסתטיקה והגינון, והאוכל משובח.

ימים רבים נוספים עוד יש לי פה, עוד אתרים להגיע ולהוביל אליהם, וברגע אחד ממש ולגמרי שכחתי, כמו לא היו דברים מעולם, שרק השבוע התעמתו ומתו עשרות בעזה, חשבתי אם רק היו אלו מביאים פרחים במקום אבנים וצמיגים, היו הופכים הקערה על פיה עבור עצמם, כמו רק השבוע זכינו לערגה ושמחה אמיתית בגלל אישה צעירה דעתנית ואמיצה ששרה שיר בינוני שדי היה בו ובנו כדי ללכד אותנו לעשרים וארבע שעות….ועוד אירועים שהספקתי כבר לשכוח או להדחיק.

בואו ליוון עכשיו, יש מספיק מקום לכולם, והכול סיגה-סיגה, ממש בריאות הנפש. אני ממשיך לצפון מערב. מבטיח לשתף.