כתב וצילם:
אגדה ברברית מהרי האטלס מספרת את סיפורם של שני אוהבים, טיסלי וטיסליט.
טיסליט, נערה יפייפיה, תמירה וגבעולית הייתה, היפה מבנות הכפרים.
את צמתה הארוכה עד מותניים, נהגה לכרוך על ראשה כתרבוש, כתר הרים הנראה למרחוק, משווה לה דמות מלכותית- מלאכית.
טיסליט נהגה לרעות את הצאן של אביה בהרים הצחיחים והגבוהים, יורדת עימם לעמקים לתור אחר עשב ירוק של אחרי הגשמים.
לעת ערב נהגה לאסוף את העדר סביב בריכת מי הגשמים הקטנה, על מנת שירוו את צימאון-היום. בחודשי הקיץ פגשו הכבשים והעיזים רק קמצוצי טחב-עשב שנותר עם זיכרון המים שעברו בו, זיכרון עול בימים. מים היו משאלת נפשה ושל נפשות צאנה.
סביב בריכת המים העבשה התקבצו ובאו רועים נוספים, ממתינים בשלווה עד יתפנה מקום.
טיסלי היה היפה שברועים. נער גבה קומה, חיוכו כבוש, עיניו גדולות כשקדים, טור שיניו צחור משלג החורף.
ביום קיץ אחד חם במיוחד, שם ליד הבריכה, נפגשו מבטיהם של טיסלי וטיסליט לראשונה, כשתי אלומות לייזר שפגעו האחת בשנייה במרום השמיים. מסתכלים היו השניים זה בזו וזו בזה, מדברים ועורגים, חולמים- מחושמלים, כל זאת בלי לומר מילה.
שבועות של מפגשים חטופים חלפו עד אשר אזר טיסלי עוז ופנה אל טיסליט בדברים, עודם מחכים לתורם בבריכת הגשמים. "כשאהיה גדול ויהיה לי עדר משלי, אתחתן איתך" – בקעו מילותיו כהבזק ופגעו בפניה. "תהייה כבר גדול" – השיבה לו והסתכלה עמוקות בעיניו, לא מרפה, כמו שיתוק אחזה.
משנודע דבר פגישתם הראשונה ואלו שבאו לימים, קמה צעקה גדולה בכפר הקטן של משפחתה. גם בכפרו שלו, פקדו קרובי משפחה ואף שכנים את בית אביו, מלשינים ומוחים על הזיווג אשר בדרך לא כשרה נולד, כזו המביישת את המסורת המקובלת ואת המשפחות במיוחד .
בשני הכפרים נפלה החלטה זהה- שידוך וזיווג זה דרכו טמאה – אין עליו סליחה ומחילה ועל כן חייב הוא להיגדע.
טיסלי וטיסליט הבינו כי לעולם לא יוכלו לתת תוקף וחיות לאהבתם. הם נפגשו ליד הבריכה העבשה ולראשונה התחבקו חיבוק גדול וחזק, ארוך ללא קצה, השניים, כאחד נהייה.
בכי גדול אחזם, קולו גדול וניחר. מעיניהם דמעות כים ניגר וניגר.
ניגר וניגר וניגר, עד אשר לאגם גדול כחול וצלול נהיה, אגם אלפיני שמימיו הקפואים – כאהבה שלא מומשה לעולמי עולמים.
********
בחודש ספטמבר מתקיים יום ה-"מוסום" השנתי, מופע הדייטינג הגדול ביותר של הרי האטלס, בואכה אזור אימלשיל. אחת לשנה נקבצים ובאים אל רחבה-צחיחה אלפי צעירים וצעירות, ברברים בני ההרים, למטרת מפגשי היכרות פתוחים. במשך שלושה ימים, במרבצי ישיבה והמתנה, ניתנת להם הזדמנות להיתקל האחת בשנייה.
הבנות מתייפות, הבנים גם כן, השיחה הכרחית ומותרת, רק תגידי הן, גברת.
במידה ומצאו חן האחד בשנייה ולהיפך, מתקדמים הזוגות להיכרות משפחות, בקשת ידה, אירוסין וחתונה, הכל בשם האהבה.
לא אהייה לצערי במפגש הדייטינג, לא כמשתתף, גם לא כצופה, אחמיצו ביומיים.
היום בבוקר, בדרכי אל רחבת "המוסם" הנושקת לדרך העפר המובילה לכיוון דדס, אחפש ואתור אחר עקבותיהם של טיסלי וטיסליט. הם לבטח שם ואם לא ממש, אז לבטח רוחם.
